הילד היהודי שהתגרה במורים הפך לאיש החזק בבית הלבן: מי אתה סטיבן מילר?

אמש (שישי) הודיע הנשיא דונלד טראמפ כי מילר, בן 41, יחליף את סוזי וויילס בתפקיד ראש סגל הבית הלבן. המינוי, שייכנס לתוקף ביום שני, מגיע לאחר התבוסה הרפובליקנית בבחירות האמצע והאובדן של שני בתי הקונגרס. אבל בעוד טראמפ מציג את המהלך כשינוי פרסונלי, המינוי מסמן גם בחירה פוליטית: במקום לרכך את מדיניותו לאחר ההפסד, הנשיא מקדם את אחד ממנסחיה הנחרצים ביותר.

מילר אינו עוד יועץ שמבקש לרצות את טראמפ. במשך עשור הוא הפך לאחד האנשים שמסוגלים לתרגם את האינסטינקטים הפוליטיים של הנשיא להוראות ביצוע, צווים נשיאותיים ומדיניות ממשלתית. עכשיו הוא גם יהיה האיש שיחליט מי יוכל להיכנס לחדר הסגלגל, אילו נושאים יגיעו לשולחנו של הנשיא וכיצד יפעל מנגנון הבית הלבן.

סיפורו של מילר מתחיל דווקא במקום שבו היה קשה לצפות לצמיחתו של אחד מסמלי הימין האמריקני. הוא נולד וגדל בסנטה מוניקה, עיר ליברלית לחופי האוקיינוס השקט, במשפחה יהודית בעלת רקע דמוקרטי. אלא שכבר כנער פיתח עמדות שמרניות מובהקות, והתעמת עם מורים ותלמידים סביב הגירה, רב-תרבותיות ותקינות פוליטית.

הוא החל להשתתף בתוכניות רדיו שמרניות, ביקר את השימוש בספרדית בבית הספר וטען כי מערכת החינוך כופה על תלמידיה תפיסת עולם ליברלית. לאחר פיגועי 11 בספטמבר החריפה התנגדותו למה שתיאר כאנטי-אמריקניות במוסדות החינוך. בהמשך הפך למקורבו של הפעיל השמרני דייוויד הורוביץ, שבעצמו עבר מהשמאל הרדיקלי לימין.

גם באוניברסיטת דיוק, שבה למד, המשיך מילר לעורר מחלוקות. הוא התפרסם כאשר התייצב להגנת שחקני קבוצת הלקרוס של האוניברסיטה, שהואשמו באונס בפרשה שטלטלה את הקמפוס ב-2006. האישומים בוטלו בהמשך, ומילר, שהופיע בטלוויזיה כדי להגן על השחקנים, החל לבסס לעצמו תדמית של לוחם נגד הממסד הליברלי.

לאחר סיום לימודיו הגיע לוושינגטון, עבד עבור חברי קונגרס רפובליקנים ובהמשך עבור הסנאטור ג'ף סשנס מאלבמה, שנחשב לאחד המתנגדים הבולטים להגירה בלתי חוקית. שם התגבשה תפיסת עולמו שלפיה ההגירה אינה רק סוגיה של אכיפת החוק, אלא שאלה הנוגעת לזהותה הלאומית והתרבותית של ארצות הברית.

כאשר טראמפ פתח בקמפיין הנשיאותי שלו ב-2015, מילר מצא מועמד שהשמיע בפומבי את הרעיונות שבהם האמין במשך שנים. הוא הצטרף לקמפיין, הפך לאחד מכותבי הנאומים הבולטים של טראמפ וסייע לעצב את מסריו נגד ההגירה ואת תפיסת "אמריקה תחילה".

בקדנציה הראשונה של טראמפ היה מילר מעורב בעיצוב כמה מהמהלכים השנויים ביותר במחלוקת של הממשל: הגבלת כניסתם של אזרחי מדינות בעלות רוב מוסלמי, צמצום תוכניות קליטת הפליטים והמדיניות שהובילה להפרדת ילדים מהוריהם בגבול עם מקסיקו. המהלכים עוררו ביקורת חריפה ומאבקים משפטיים, אך חיזקו את מעמדו בקרב תומכי מדיניות ההגירה הנוקשה.

בניגוד ליועצים רבים שנפרדו מטראמפ בעקבות ההפסד בבחירות 2020, מילר נשאר לצדו. במהלך שנותיו של ג'ו ביידן בבית הלבן הוא הקים עם שותפים את הארגון המשפטי America First Legal, שניהל מאבקים משפטיים נגד מדיניות הממשל הדמוקרטי, והמשיך להיות בקשר הדוק עם הנשיא לשעבר.

עם חזרתו של טראמפ לבית הלבן בינואר 2025 מונה מילר לסגן ראש הסגל לענייני מדיניות וליועץ לביטחון המולדת. הפעם לא הסתפק בגיבוש רעיונות. הוא היה מעורב ישירות ביישומם.

במאי 2025 דיווח אקסיוס כי מילר ושרת ביטחון המולדת דאז, קריסטי נואם, דרשו מראשי רשות ההגירה והאכיפה, ICE, להגיע ליעד של לפחות 3,000 מעצרים ביום, בערך פי שלושה מקצב המעצרים בתחילת כהונתו השנייה של טראמפ. המדיניות הובילה לפשיטות נרחבות בערים אמריקניות ולעימותים בין סוכני הגירה חמושים לבין תושבים ומפגינים.

מילר היה מעורב גם במאמצים לצמצם מסלולי הגירה חוקיים, בהגבלות על קבלת מקלט מדיני ובניסיון לשנות את הפרשנות החוקתית המעניקה אזרחות אמריקנית למי שנולד בתחומי ארצות הברית.

אבל השפעתו כבר מזמן אינה מוגבלת להגירה. הוא מילא תפקיד מרכזי גם במאבקי הממשל באוניברסיטאות, בניסיונות לבטל תוכניות גיוון והכלה ובקידום תפיסה המעניקה לרשות המבצעת סמכויות נרחבות יותר. כאשר בתי המשפט בלמו מהלכים של הממשל, מילר לא היסס להתעמת גם עמם. לאחר ששופטים פסלו חלק ממכסי היבוא של טראמפ, הוא תיאר את הפסיקה כ"הפיכה משפטית". במקרים אחרים תקף שופטים כמרקסיסטים וכקומוניסטים.

בריאיון לבלומברג בינואר השנה תיאר יו"ר בית הנבחרים לשעבר ניוט גינגריץ' את מעמדו של מילר ככזה המשתווה כמעט למעמד של שר בממשלה. לדבריו, טראמפ רואה בו שחקן שמסוגל למלא "שישה או שבעה תפקידים שונים".

ואכן, מילר החל להרחיב את מעורבותו גם במדיניות החוץ ובביטחון הלאומי. הוא השתתף בדיונים שנגעו למבצע האמריקני בוונצואלה ולמאבק בקרטלי הסמים באמריקה הלטינית. כאשר טראמפ העלה את האפשרות להשתלט על גרינלנד, מילר הציג תפיסת עולם שלפיה יחסים בינלאומיים נקבעים בסופו של דבר בכוח.

"אנחנו חיים בעולם שבו אפשר לדבר כמה שרוצים על נימוסים בינלאומיים", אמר בריאיון לג'ייק טאפר ב-CNN. "אבל בעולם האמיתי, ג'ייק, הכוח, העוצמה והשימוש בכוח הם ששולטים. אלה חוקי הברזל של העולם מאז ומעולם".

דווקא על רקע התפיסה הזאת, מעניין במיוחד הדיווח של הניו יורק טיימס שלפיו אחד הטיעונים שהציג מילר בעד מינויו לראש הסגל היה הצורך להביא לסיום המלחמה באיראן. לפי גורמים ששמעו את הדברים, מילר הסביר כי המערכה נתפסת בעיני חלק מתומכי הליבה של טראמפ כבגידה בהבטחותיו להימנע ממלחמות ממושכות במזרח התיכון.

הדיווח אינו מעיד בהכרח על שינוי בעמדתו הבסיסית של מילר ביחס לשימוש בכוח צבאי, אך הוא ממחיש עד כמה הוא קשוב לרחשי הלב של תנועת MAGA ולסכנות הפוליטיות הנשקפות לטראמפ.

לזהותו היהודית של מילר יש מקום מיוחד בסיפורו. הוא נשוי לקייטי מילר, אף היא יהודייה ומי ששימשה בתפקידים בממשל טראמפ. השניים נישאו ב-2020 בטקס שערך הרב אריה לייטסטון, שהיה מעורב בהמשך בקידום הסכמי אברהם וכיום במועצת השלום. לבני הזוג שלושה ילדים. אולם דווקא בתוך משפחתו ובקהילה היהודית התעוררו לאורך השנים מחלוקות חריפות סביב מדיניותו.

דודו מצד אמו, דייוויד גלוסר, פרסם ב-2018 מאמר בפוליטיקו שבו האשים את אחיינו בצביעות בכל הנוגע להגירה. הוא הזכיר כי אבות המשפחה נמלטו מרדיפות באירופה, וכי אחד מהם, וולף-לייב גלוסר, הגיע לארצות הברית ב-1903 כשבכיסו שמונה דולרים בלבד.

לדברי הדוד, אילו מדיניות ההגירה שמקדם מילר הייתה נהוגה באותה תקופה, ייתכן שמשפחתו כלל לא הייתה מצליחה להגיע לאמריקה ולהינצל. גם הרב ניל קומס-דניאלס, שלימד את מילר בילדותו בבית הכנסת בסנטה מוניקה, מתח עליו ביקורת קשה, וטען כי מדיניותו מנוגדת לערכים היהודיים ההומניטריים שניסה להנחיל לו.

בשנת 2019 קראו ארגונים רבניים המזוהים עם הזרמים הרפורמי, הקונסרבטיבי והרקונסטרוקציוניסטי לפטר את מילר, בעקבות פרסום התכתבויות שלו שעוררו האשמות בקידום רעיונות של עליונות לבנה. מילר דחה את הביקורת, ובעבר אף טען כי חלק מההתקפות עליו נובעות מאנטישמיות כלפי איש ממשל יהודי.

מנגד, בקואליציה היהודית הרפובליקנית רואים בו אחד מבעלי הברית החשובים ביותר של טראמפ. בעקבות מינויו לראש הסגל בירך אותו מנכ"ל הארגון, מאט ברוקס, והגדיר אותו כאחד האדריכלים המשפיעים והיעילים ביותר של תנועת MAGA.

"הוא מעולם לא סטה מההגנה הנחושה והנלהבת שלו על הריבונות, החירות והשגשוג האמריקניים", אמר ברוקס, והוסיף כי מילר הוא האדם המתאים להוביל את צוות הנשיא בשנתיים שנותרו לכהונתו.

אלא שבצד הדמוקרטי התגובות היו שונות לחלוטין. מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, האקים ג'פריס, כינה אותו "שונא זרים מסוכן", ואילו מנהיג הדמוקרטים בסנאט, צ'אק שומר, טען כי מינויו מוכיח שטראמפ לא למד דבר מהתבוסה בבחירות. חבר הקונגרס רוברט גרסיה, שצפוי לעמוד בראש ועדת הפיקוח של בית הנבחרים, אף הזהיר כי הדמוקרטים ימשיכו לחקור את מעורבותו במדיניות הגירושים והמליץ לו "להצטייד בעורך דין".

מילר, מצדו, אינו מסתיר את תפיסתו לגבי התפקיד החדש. בנאום שנשא במאר-א-לאגו לאחר ההכרזה על מינויו, הוא הציג הצהרת נאמנות כמעט מוחלטת לנשיא."אלמלא הנשיא טראמפ, ארצות הברית לא הייתה קיימת היום. האיש הזה הציל את אמריקה", הכריז. "הוא הציל את הצבא שלנו מקריסה, את הכלכלה שלנו מהרס ואת הגבול שלנו מחורבן".

ואז פנה ישירות לטראמפ: "זהו הכבוד הגדול של חיי להיות ראש הסגל שלך. אני נשבע לך, אדוני הנשיא, על נאמנותי המוחלטת, על מחויבותי הבלתי מתפשרת ועל מסירותי המלאה להצלחתך ולהצלחת המדינה הזאת".

כעת יידרש מילר להתמודד עם מבחן שונה לחלוטין מזה שהכיר עד היום. במשך שנים הוא היה האיש שדחף את טראמפ לממש את הבטחותיו, לעתים תוך עימות עם שאר מוסדות השלטון. כראש הסגל, הוא יידרש גם לנהל את הבית הלבן, לתווך בין שרים ובכירים, להתמודד עם קונגרס בשליטת הדמוקרטים ולשמור על סדרי עדיפויות של נשיא שאינו ידוע במשמעת ארגונית.

השאלה הגדולה בוושינגטון היא אם האיש שהפך את המאבק האידיאולוגי למפעל חייו יצליח גם להיות מנהל, או שמא מינויו יהפוך את השנתיים האחרונות של טראמפ בבית הלבן לעימות חזיתי ומתמשך עם יריביו.

כך או כך, הילד היהודי שהתייצב לפני כמעט רבע מאה מול תלמידי בית ספר ליברלי בקליפורניה והבטיח לומר דברים שאיש אחר אינו מעז לומר, נמצא היום בעמדה שבה לדבריו יכולה להיות השפעה על מדיניותה של המעצמה החזקה בעולם.