השקט המטעה בחברון, החשש מהיפוך קנים והאזהרות: "חייבים לחשוב במונחי קטסטרופה"

ככה למעשה לפני כשבועיים חמקה מתחת לאף של צה״ל והשב״כ חוליית טרור שכללה שני מחבלים חמושים באקדח, רובה וכמות גדולה של תחמושת. המחבלים נתקלו במחסום זמני על כביש 35 בפאתי העיר חברון, ובחילופי האש נהרגו שני לוחמי צה״ל ושני המחבלים.

לא הרחק מבית הדסה, ממש ברחוב המוביל למערת המכפלה דרך הבתים הפלסטינים, עמדו שני שוטרים שחסמו כניסה לכלי רכב, למעט אלו בעלי אישור מיוחד או תושבי היישוב היהודי. חלק מההיערכות לציון ׳שבת חיי שרה׳, שלפי הערכות קצינים בחטיבת יהודה אמורים להשתתף בה כעשרים אלף ישראלים. ״תמיד יש כאלה שמגיעים כמה ימים לפני כדי להחנות את הרכבים, ובכך משתלטים על שטחים ציבוריים וחנייה של מקומיים ויוצרים עומסים, כדי לצאת במוצאי השבת כמה שיותר מהר. כלקח מהעבר, מבצעים פעולות מנע ובקרה״.

ההיערכות ביישוב היהודי וסביב מערת המכפלה הורגשה היטב, בעיקר בשיפוצים, צביעת שלטים וניקוי רחובות. לא כל העמדות היו מאוישות בחיילים. ״זה תלוי בהתרעות״, הסביר אחד הלוחמים מגדוד 101.

פלסטינים וישראלים הלכו זה לצד זה ברחובות עד שהגיעו לאזור המנהרה, ושם צעדו הפלסטינים דרך ציר מוקף בגדר זמנית. באזור מערת המכפלה ישבו לוחמים שהגיעו מג׳בל ג׳והר — שכונה פלסטינית בלב העיר חברון, שבה פינה צה״ל מאות משפחות פלסטיניות, השתלט על חלק מהבתים, ולבסוף פוצץ בשבוע שעבר את שני בתי המחבלים שלפחות לפי ההערכה הראשונית נתמכו על ידי מפקדת חמאס בטורקיה.

בעיני תושבים ביישוב היהודי, הפעולות בשכונות בחברון היו פוליטיות. אחד מהם אמר, כשהוא מביט על הלוחמים: ״ממשלה ערב בחירות שרצתה להבליט את הנושא הביטחוני. מה עשו פרט להרס בתי המחבלים ופינוי אוכלוסייה? מצאו אקדח ורובה? הדיווח הכי מצחיק היה שכלי התקשורת דיווחו שצה״ל פשט על השכונה ומצא אקדח ורובה, במקום לאתר מעבדות נשק שמייצרות רובי קרלו-גוסטב. מישהו שאל כמה רובים הבריחו בשבוע הזה לחברון?״.

ברקע דבריו ניתן היה לשמוע את לוחמי פלוגה א׳ מתווכחים מי הפלוגה הטובה ביותר בגדוד, ושחלילה אף אחד לא יחשוב ולו לשנייה שהם פלוגה ג׳.

״מתוח כאן, אבל שקט יחסית״, אמר אחד מלוחמי הצנחנים שמתגורר בצפון הארץ. ״העמדה מולי ריקה, נכון? יאייש אותה לוחם רק אם יש התרעה. מדי פעם הפלסטינים יורים אחד על השני בשכונות, סכסוכים. מדי פעם מקבלים דיווח על ירי זיקוקים לעבר בתים של יהודים״.

מנגד, מתעקשים תושבי היישוב היהודי בחברון כי מאז שיהודים רכשו שלושה בתים בפאתי שכונת ג׳עברי — אחת החמולות הגדולות והמשפיעות בנפת חברון — השכונה הרבה יותר שקטה. ״הם חוששים שהירי ביניהם יוביל לכך שצה״ל יתערב כדי להגן על יהודים, אז הם לא ממהרים לירות״, אמר אחד מהתושבים, ומיהר להדגיש את הבעיות הכלכליות דווקא בצד הפלסטיני: ״פועלים כבר לא יוצאים לעבוד בישראל. הפערים בחברון בין העשירים לעניים גדלים, ובגלל זה כולם מדברים על פיצוץ, על משהו שיכול לקרות. מצד שני, יש פוטנציאל גדול למכירת בתים ליהודים. אם היה כסף ליהודים, היו קונים יותר״.

קצין מפיקוד המרכז ניסה לצנן את האווירה: ״הציבור הפלסטיני מבין את ההתרחשויות הפוליטיות בצד הישראלי, מבין את הסיטואציה הכוללת ביהודה ושומרון, והוא סתגלן. זאת אומרת, זה לא שעכשיו אתה שומע קולות מחאה או רצון פלסטיני להתקומם סביב זה, אלא בדיוק הפוך — 'תנו לנו לחיות את חיינו בשקט ואנחנו לא רוצים בעיות'. גם כשצה״ל השתלט על השכונות הפלסטיניות לקראת פיצוץ בתי המחבלים, החנויות היו סגורות, אנשים לא עבדו ולא יצאו מהבתים, ולמרות זאת לא הייתה מחאה גדולה, למעט התבטאויות של בכירי הרשות הפלסטינית. אבל כשמנתחים את השטח בכל איו״ש, המצוקה מורגשת. יש מצוקה כלכלית ברשות הפלסטינית, זה ידוע״.

היום שבו ימות אבו מאזן (90) מתקרב, ולכן תרחיש קרבות הירושה בצמרת הרשות הפלסטינית על כיסא היו״ר — כולל הסתערות של גורמי חוץ וחמאס — עלול להוביל לתרחיש הקיצון שמכונה ״היפוך קנים״: התלקחות פוליטית שתוביל לאלימות, קרע פנימי משמעותי שיפצל את כ-70,000 נושאי הנשק המאומנים במנגנוני הביטחון של הרש״פ תחת בכירים שונים, ומשם הדרך תהיה קצרה להפניית האש לעבר צה״ל, אזרחים ישראלים, יישובים וצירי תנועה. היקף אמצעי הלחימה והתחמושת שבידי הציבור הפלסטיני הופך את התרחיש להרבה יותר מסוכן כלפי ישראל.

מפקד פיקוד המרכז, האלוף אבי בלוט, מתעקש בפורומים הסגורים שאין מודיעין קונקרטי לתרחיש ״היפוך קנים״ — התעקשות שמזכירה ברקע את הימים שקדמו ל-7 באוקטובר. בעידן הרשתות החברתיות, ובתקופה שהפכה את איו״ש למגרש המשחקים של איראן, חיזבאללה ומפקדות חמאס בחו״ל, טוענים גורמי ביטחון כי הכול אפשרי: ״אי אפשר לצפות מה יקרה באמת אחרי מותו של אבו מאזן. כרגע המערכת הפלסטינית יציבה, היא עומדת על ארבע רגליים. לא ברור מה יקרה אם תישבר רגל אחת — האם הכול יקרוס, או ששום דבר לא יקרה. תרחיש היפוך הקנים יסכן בצורה ברורה את עתיד הרש״פ, ואנחנו מעריכים שהצמרת הפלסטינית מבינה את זה ואת ההשלכות״.

ההתיישבות באיו״ש חוששת מתרחיש נוסף של לחימה רב-זירתית, שבמסגרתו כוחות הסדיר יעברו להדוף את האויב בזירות אחרות וישאירו אותה ללא סדר כוחות מספק להגנה מול תרחיש ״היפוך קנים״.

״הכי מוגנים יהיו חוות הבודדים והיישובים החדשים, הם חמושים״, אמר תושב היישוב היהודי בחברון. ״לעומת זאת, לא כולנו חמושים כאן. תביט על המרחק בין הבתים שלנו לשכנים״.

ב-7 באוקטובר התפצלו כוחות צה״ל באיו״ש לשלוש קבוצות: הכוחות שנותרו במוצבים להמשך משימות, אלו שרצו אל האש בגבול רצועת עזה כדי להדוף מחבלים, ואלו שהמתינו להחלפה מבוקרת בידי כוחות מילואים. היום ההוא מעלה שוב את השאלה כיצד תתמודד אוגדת יו״ש מול תרחישי קיצון של לחימה במספר רב של מוקדים.

ותיקי הגזרה לא שוכחים את הימים שבהם האלוף אבי בלוט פיקד על אוגדת יו״ש (2023-2021) והתנגד נחרצות להמלצת מפקד פיקוד המרכז דאז, האלוף יהודה פוקס, לפצל את הפו״ש (פיקוד ושליטה) באוגדה לשניים, על רקע האיומים המתגברים ותאי השטח חסרי הפרופורציה להיקף הכוחות הדל. כבר אז טען האלוף פוקס כי המטכ״ל חייב לחשוב במונחים של ״קטסטרופה״ ומצב חירום קיצוני, ולא במושגים של ביטחון שוטף ושגרה.

מפקדי החטיבות המרחביות הגדולות באיו״ש פועלים מסביב לשעון כדי להדביק את פערי הזמן, המרחב והגיאוגרפיה. לאורך יותר מעשרים שנה, מתישהו במהלך הקדנציה, כולם מוותרים כי המשימה פשוט בלתי אפשרית — כך מסבירים ותיקי הגזרה ולמודי הניסיון. או אז מתפתחות תופעות לצד בעיות סמכות: פחות אחריות, פחות הכשרה וחניכה לפקודים, פחות בקרה ואכיפת נהלים, והתוצאה בקצה היא בינוניות.

בתגובה לעלייה החדה בפשיעה הלאומנית ולהיתקלות בפאתי העיר חברון, הוחלט לשלב את אוגדה 98 בפעילות הביטחון השוטף באיו״ש לצד האוגדה המרחבית יו״ש, ולהעביר לאחריותה את החטיבות המרחביות יהודה ועציון.

קצינים באוגדת יו״ש מכנים את ההחלטה המטכ״לית הזו ״פלסטר״ — פעולה זמנית ונקודתית בלבד. ״אוגדה 98 הביאה איתה כוחות נוספים, מיקוד ויכולות טכנולוגיות שאין לאוגדת יו״ש, אבל היא אמורה לעזוב בקרוב״, אמר אחד הקצינים והוסיף: ״פיקוד המרכז צריך לעבור שינוי בפיקוד ושליטה. יש יותר יישובים, יותר חוות, יותר כבישים ויותר חסמים שהפלסטינים למדו לעקוף. יש יותר תושבים ויותר נפיצות — לא רק בגלל פשיעה לאומנית, אלא כי זו רוח התקופה והשינויים בעולם כולו״.

מבט לאחור מעניק פרספקטיבה מעניינת על החלטות ביטחוניות שהתקבלו ברגעים קריטיים. בשנת 2014, למשל, הרמטכ״ל דאז בני גנץ קיבל החלטה אמיצה למקד את אוגדה 36 בבניין כוח ובתמרון קרקעי, ובמקביל להקים את אוגדה 210 כאוגדה מרחבית בגבול הסורי עקב שיא מלחמת האזרחים והתקרבות פעילי דאעש.

החלטה זו, שגררה בזמנו ביקורת רבה, התבררה ברבות השנים כנכונה וככזו שהקדימה את האיום בשטח. לכן, טוענים הקצינים, ניכר כי הגיע הזמן לבחון את הדברים מחדש ולהתאים את התפיסה האופרטיבית לאתגרי ההווה, שבחלק מהחטמ״רים נתפסים כבלתי אפשריים: ״נכון שנעשו שינויים, למשל חוות הבודדים והיישובים החדשים באיו״ש, והם השפיעו מאוד על היכולת של הפלסטינים להשליך אבנים מ-16 מבתרים. אבל הכול זמני, אפשר להעריך שיצוץ בקרוב איום חדש״.

את השיח על הגבעה קוטעת שיירה של ג׳יפים ממוגנים. אחד מתושבי היישוב היהודי בחברון הצביע לעברה ואמר: ״הנה, זה מג״ד 101. גיבור. על מה שעשה בנחל עוז ב-7 באוקטובר צריך להעניק לו צל״ש, וגם על מה שהוא עושה בחברון. הוא באמת ההוכחה שאין הבדל בין היחידות שמתחלפות כאן — יש הבדל בין המפקדים״.