86% מהאחיות המומחיות לסוכרת מדווחות על החמרה באיזון הסוכר בקרב מטופליהן. במקביל, כ-80% מהן מדווחות על עלייה בדחיית בדיקות, בהחמצת ביקורי מעקב או בהזנחת הטיפול בסוכרת. כך עולה מסקר אמל"י (אחיות מומחיות לסוכרת בישראל). עוד עולה מהסקר כי כ-91% מהאחיות דיווחו שמספר המטופלים שהן מלוות גדל בשלוש השנים האחרונות, וכמחצית אמרו שהזמן שהן יכולות להקדיש לכל מטופל התקצר.
כמו כן, כמעט 88% מהאחיות העריכו כי המתח הנפשי והחרדה הקשורים למצב הביטחוני משפיעים במידה רבה או רבה מאוד על ניהול הסוכרת אצל מטופליהן.
כ-84% מהמשיבות לשאלה על הרגלי אכילה זיהו עלייה בצריכת מתוקים, מזון מעובד, פחמימות או נשנושי לילה. כרבע מהאחיות שהשיבו לשאלה על פעילות גופנית אמרו שרבים ממטופליהן דיווחו כי הפחיתו או הפסיקו אותה בעקבות המלחמה. כ-63% נוספות אמרו שקיבלו דיווחים כאלה מחלק ממטופליהן. השיבוש ניכר גם במעקב הרפואי: כ-80% זיהו עלייה בדחיית בדיקות, בהחמצת ביקורים או בהזנחת הטיפול.
כ-73% דיווחו על קשיים רבים או על קשיים אצל חלק מהמטופלים בקבוצות ששגרת חייהן נפגעה במיוחד, ובהן מפונים ומשרתי מילואים. כמו כן, 45% דיווחו על עלייה מסוימת בסוכרת היריון.
גם בשגרה, האחיות מתארות קושי לשמור על רצף טיפולי ולא רק בעת חירום. כ-86% מהמשיבות בנושא אמרו שהן מזהות לעיתים קרובות או קרובות מאוד שחיקה מהטיפול המתמשך, הכולל בין היתר ניטור, הקפדה על תזונה ומעקבים.
69% אמרו שהן פוגשות בתדירות דומה מטופלים שמגיעים בעקבות סיבוך של המחלה, במקום במסגרת מעקב מונע. כ-28% ענו כי הן נתקלות לעיתים קרובות במטופלים שדילגו על תרופות, שינו את הטיפול או הפסיקו אותו ללא התייעצות רפואית בגלל עלויות.
מתי פונים לאחות?
60% ענו כי רופאי המשפחה מפנים רק לאחר שהמטופלים יוצאים מאיזון. במקביל, כ-30% דיווחו שבמסגרת שבה הן עובדות חולף בדרך כלל חודש או יותר מהאבחון ועד להדרכה הראשונה אצל אחות מומחית לסוכרת.
כ-91% מהמשיבות לשאלה על העומס דיווחו שמספר המטופלים שהן מלוות גדל בשלוש השנים האחרונות, וכ-51% אמרו שהזמן שהן יכולות להקדיש לכל מטופל התקצר. כ-86% מהמשיבות לשאלה על כוח האדם העריכו שמספר האחיות המומחיות לסוכרת בישראל אינו מספק ביחס לצורכי האוכלוסייה.
הפערים בין המרכז לפריפריה
72.4% מהמשיבות לשאלה על נגישות אמרו שהן מזהות הבדלים משמעותיים בנגישות לטיפול או באיכות המעקב בין קבוצות אוכלוסייה או בין אזורים בארץ. ב-23 מתוך 31 התשובות החופשיות בנושא הוזכרו פערים בין המרכז לפריפריה, כאשר המרכז בלט לעומת הקריות, הצפון, הדרום וירושלים.
"בדרום למשל המתנה לרופא סוכרת שנה, לאחות מומחית 2-4 חודשים", סיפרה אחת האחיות בסקר. אחיות נוספות ציינו כי "יש מרחבים במחוז שלי שאין בכלל אחיות מומחיות או רופאי סוכרת", וכי "ככל שהמצב הסוציואקונומי נמוך יותר ההתמדה במעקב וטיפול יורדים". עוד ציינו כי "בצפון אין הרבה נגישות לייעוצי סוכרת מסודרים, במיוחד בטייפ 1, זמן ההמתנה הוא אסטרונומי".
מה צריך לתקן?
56.9% מהמשיבות בחרו בהגדלת תקני האחיות, 36.2% בחרו בשיפור זמינות התורים למעקב ו-34.5% בשיפור ההסברה לציבור והגילוי המוקדם.
סימה ארבלי, מנכ"לית אמל"י, התייחסה לסקר ואמרה: "המלחמה גובה מחיר בריאותי גם מחולי הסוכרת, שההתמודדות שלהם עם מחלה כרונית הפכה למורכבת עוד יותר. מתח נפשי, שינויים בהרגלי התזונה, הפסקת פעילות גופנית והימנעות ממעקבים רפואיים הם פצצת זמן רפואית שעלולה להוביל להחמרה במצבם ולהגדיל את הסיכון לסיבוכים בעתיד. האחיות המומחיות בסוכרת הן מכפיל כוח שיכול להציל חיים, לייצב מטופלים ולמנוע אשפוזים יקרים. אסור לנו להמתין עד שהנזק יתבטא באשפוזים ובסיבוכים שניתן היה למנוע. יש צורך בהרחבת מערך האחיות המומחיות בסוכרת, בחיזוק הרפואה המונעת ובהנגשת הטיפול לכל חולה, בכל רחבי הארץ".